רודף העפיפונים נכתב על ידי חאלד חוסייני בשנת 1973 ובמרכזו יחסי הכוחות בין עדות שונות באוכלוסייה שאחת מהן שולטת, והשינוי שחל באדם כשהוא מכיר בטעויותיו.
הספר פותח באקספוזיציה ומספר לנו על שני חברים אמיר וחסן בני 12 שחיים בקאבול
שבאפגניסטאן בשנת 1975. חסן הוא "משרתו" וחברו הטוב ביותר של אמיר. למרות שנולדו יחד וגדלו יחד, הם חיו בעולמות שונים לחלוטין. אמיר בנו של איש עסקים עשיר ומכובד בחברה וחסן הוא בנו של עלי משרתו של באבא אבא של אמיר.
אמיר ובאבא הם פאשטונים ומוסלמים אך לעומת זאת עלי וחסן שהם האזארים, דבר שחרץ גורל בהמשך הסיפור.
החברות בין השניים עמדה בהצלחה שנים רבות אך הכל דעך באותו חורף של 1975.
הכל החל בתחרות השנתית של קאבול "מלחמת העפיפונים" תחרות יוקרתית שכולה מסתכמת בעפיפון אחד שנשאר בשמיים ועפיפון אחר שנופל אחרון וכבוד לתפסו. באותה שנה אמיר וחסן התמודדו ביחד אמיר הטיס את העפיפון וחסן היה רודף העפיפונים הבלתי מנוצח.
הם הגיעו לגמר המכובד, אמיר וחסן נגד העפיפון הכחול. אמיר וחסן הצליחו להפיל את העפיפון הכחול ולנצח בתחרות.
ומכאן הכל השתנה.... חסן הלך לתפוס את העפיפון הכחול הנחשק והלך לאיבוד במהומה. אמיר יצא לחפשו ובסופו של דבר מצא את חסן בסמטה חשוכה עם העפיפון הנחשק כשמאיימים עליו עאסף ושני חבריו ודורשים להביא להם את העפיפון הכחול.
מתוך נאמנותו לאמיר חסן סירב לתת להם את העפיפון. עאסף לא התרצה מהתשובה ואנס את חסן כל זאת לעניו של אמיר שקפא במקום ולא עזר כלל לחסן.
לאחר שחסן נאנס יחסיו עם אמיר הלכו ודעכו כמהירותו של ברק.
תוך זמן קצר מאוד הפסיקו לדבר לשחק אמיר כבר לא קרא לחסן סיפורים עוד....
חסן היה קם מוקדם מאוד מכין את ארוחת הבוקר של אמיר ומסדר את בגדיו,
ונעלם בתוך ביתו מתחת לשמיכה כאילו ידע שאמיר יודע ...כאילו ראה אותו וידע שלא עשה דבר.
במקביל רגשות האשמה של אמיר הלכו וגברו.... עד שלא יכול היה לראות את חסן בלי
להרגיש רגשות שנאה ובגידה על כך שלא נקט בשום צעד שיוכל לעזור לחבר הטוב ביותר שלו.
אמיר לקח כסף ממתנותיו שקיבל ליום הולדת 13 הסתיר מתחת למיטתו של חסן והפליל אותו בגניבה.
למחרת בבוקר התגלה הדבר. חסן הואשם, אך למרות שבאבא (אבא של אמיר) הסכים לסלוח על מעשה שלדבריו הוא הנורא מכל, עלי וחסן עזבו את ביתו של אמיר וכך נגמרה חברותם הקסומה והמקוללת של אמיר וחסן להרבה זמן.....
אחרי מהפכים שלטוניים רבים, הטאליבן כבש את השלטון באפגניסטן. אמיר ואביו ברחו לאמריקה שם הקים משפחה ובמהלך הזמן אביו נפטר. בהווה אמיר הוא סופר בתחילת דרכו, ויום אחד הוא מקבל מכתב מרחים חאן שבוא כתוב שהוא רוצה להיפגש אתו בפקיסטן. אמיר נוסע לפקיסטן שם פוגש את רחים שמספר לו על כל הזוועות שקורות באפגניסטן על טבח האזרים ועל כך ששמר על בית אביו, עד שלא הצליח לטפל בבית לבד והחזיר את חסן שיעזור לו. במהלך אחד הימים הייתה מהומה וחסן נורה להורג על ידי הטאליבן ורחים מבקש מאמיר רק דבר אחד שהוא לא יכול לעשות בעצמו. הוא מבקש ממנו לנסוע לאפגניסטן ולהציל את בנו של חסן . תחילה אמיר מסרב מתוך פחד שימות, שהרי הוא לא רוצה לאבד את משפחתו, אך אחרי עוד שיחה קצרה עם רחים הוא מגלה רחים לאמיר סוד שאחריו אמיר מסכים והולך להציל את סוהראב, ולצאת למסע מסוכן מכל כדי לגמול אחת ולתמיד לחסן.
אני ממליץ בחום על הספר. מאוד נהניתי מהקריאה שלו ולדעתי הוא יתאים מאוד למי שמחפש ספר עם תפניות חזקות עם אקשן ודרמה. הספר מלמד על אומץ, על חברות ועל טעויות נוראיות שאנשים עושים בחייהם. דברים אלה מתאימים לכל אדם בכל תקופה. הקריאה בו מהנה מאוד, ולכל מי שאינו מתחבר לקריאה של ספרים ישנו סרט המבוסס על הספר.
נוכל לקשר את מערכות היחסים של הספר אפילו לחיינו היום למערכות יחסים עם חברים שלנו ואפילו נוכל ללמוד מהספר מהי נאמנות וחברות אמיתית בלי תנאים ובלי גבול של אהבה.
יש משפט אחד מהספר שמסכם את מערכת היחסים המרכזית בו, והותיר בי חותם:שהותיר בי חותם:
" שארית חיי הייתה נראית אחרת אילו אמרתי משהו אבל לא אמרתי רק הסתכלתי משותק...."
הבלוג משך את עיניי כשקראתי את הבלוג הוא גרם לי להתעניין בספר החברות בין אמיר וחסן גרמו לי להתעניין רבות בספר.
העיצוב מצויין הוא גרם לי להמשיך לקרוא את הבלוג.
התמונה והעיצוב של הבלוג גרמו לי לרצות לקרוא את הספר הבלוג מושך את העיניים והוא גרם לי להתעניין בסיפור
עדי, כתבת דברים מאוד יפים על הספר. אני חושבת שהציטוט שכתבת בסיום הוא לב לבו של התהליך שעובר אמיר, הדמות המרכזית. אמיר היה אמנם נער צעיר כשהאירוע הטראומטי בו חסן נאנס והוא עמד מנגד ולא עשה דבר, התרחש. הבושה ורגש האשמה, גרמו לו להוסיף חטא על פשע ולהפליל את חסן, חברו הטוב והנאמן בגנבה. עם הקלון הזה אמיר חי כל חייו. הוא אמנם הצליח, מצא את ייעודו, הקים משפחה וחי חיים טובים, אבל כל זה היה מלווה ברגש אשם נורא שרדף אותו. דמותו של אמיר מרשימה בזכות "התיקון". בסופו של דבר, הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי להציל את בנו של חסאן. זה לא מחק את מה שקרה בעבר, אבל זה הביא לסגירת מעגל,
יפה מאוד.