top of page

אות מאבשלום – נאווה מקמל-עתיר

עודכן: 17 בדצמ׳ 2022

בלוג מאת אושר בן-חוטה,

"כול יום אנחנו מתים מעט... להישכח זה למות" - מתוך מכתב אבשלום לרבקה, מרס 1914.


הספר "אות מאבשלום" נכתב על ידי נאוה מקמל עתיר, סופרת ומחזאית, כלת פרס זאב, נשואה, ואם לשלושה ילדים.


נאוה מקמל עתיר
נאוה מקמל עתיר

בבסיסו של ספר זה עומד תחקיר היסטורי כפי שהוא עולה מתוך ספרים, מסמכים, מכתבים, תמונות, וראיונות. בנוסף לתחקיר היסטורי מצורפות לספר התרחשויות ודמויות שהן פרי דמיון הסופרת.




 

לפני שאתחיל לספר לכם על הספר חשוב שתבינו כמה דברים.


הספר בנוי משלוש עלילות ש"מתחברות אחת לשניה", למרות שמתרחשות בתקופות זמן שונות לגמרי. העלילה הראשונה היא של אבשלום פיינברג, או "אבשה" כמו שנהגו לקרוא לו, היה חבר במחתרת ניל"י, והוגה הרעיון של המחתרת, הספר מציג את סיפור חייו. בסיפור של אבשלום הסופרת לוקחת אותנו אל העבר מביאה את העובדות ההיסטוריות, בשילוב של "פילירים" שהוסיפה.

- עלילה זו מבוססת על המציאות עם נגיעות פרי דמיון הסופרת.

בתמונה: אבשלום פיינברג
בתמונה: אבשלום פיינברג

העלילה השנייה של אבשלום שוהם, גם כן כונה "אבשה”, היה נצר למשפחה של ביל"ויים ונקרא על שם בן המשפחה, אבשלום פיינברג, נפצע מרסיס פגז "מאש כוחותינו" שפגע בפרצופו, מאושפז בניו יורק, בית החולים האוניברסיטאי. - עלילה זו היא דימיונית למחצה (אבשלום שוהם נפגע בתאונת אימונים ונפטר), ולא מבוססת לגמרי על המציאות. העלילה השלישית של אלמה באך, גרפולוגית בת 31, יוצאת למסע של חיפוש אחר בן אדם שלא יודעת, לאחר שקיבלה יום אחד לנתח מכתב שכתב, מבלי לדעת שמכתב שייך לאדם מהמאה הקודמת. - עלילה זו היא דימיונית ולא מבוססת על המציאות.


 

ועכשיו ניתן להתחיל ולדבר על הספר, בואו נצא יחד למסע....


*אספר כאן בקצרה על העלילה, למען מי שירצה לקרוא את הספר לא אעשה ספוילרים.

הסיפור מתחיל מאבשלום שוהם, חייל ישראלי שנפצע קשה בתאונת אימונים, ושוכב כבר שלוש וחצי שנים במיטת בית חולים, זוכה לביקור מרוחו של אבשלום פיינברג. אבשלום שוהם הוא אחיינו של אבשלום פיינברג ועל שמו הוא נקרא. הוא בא לאוספו אל מותו וקורא לו לחוות "מסע אחרון" כשיהיה מוכן, וביחד הם חווים מסע אל עבר הסוף.

"מוכרחים ללכת? אמר לו אבשלום הצעיר... מוכרחים ענה לו אבשלום פיינברג וקם מן הכסא, המוות, אבשה, לא נוטה חסד למשפחה שלנו. אנחנו מתים צעירים מידי ועצובים מידי. כשיעלה הבוקר נהיה כבר שנינו במקום אחר"

ובכך מתחיל הסיפור ואנו זוכים למסע בזמן, מסע חייו, ומותו של אבשלום פיינברג (שמבוסס על המציאות).

לסיפור מהעבר מצטרף סיפור ההווה העכשווי של אלמה באך, גרפולוגית, שמעולם לא התאהבה. היא מקבלת לידיה מכתב של גבר ויוצאת לחפשו, זהו האדם שחיכתה לו כול חייה - חריף שכל, רחב אופקים ואמיץ, אדם יצירתי בעל דמיון מפותח, שפה נדירה ורגישות של אמן, גבר הממגנט אליו אנשים אך גם יודע להתבודד ולשמור סוד - רק שלא ידעה שהמכתב הוא מהמאה הקודמת ושייך לאבשלום.


בסיפור אנו זוכים לחוות את ההיסטוריה של משפחות פיינברג ואהרונסון, את העלייה לארץ וההתיישבות בראשון לציון, זיכרון יעקב, יפו וחדרה. מתוארת ההיסטוריה של היישוב היהודי בתקופת שלטון התורכים טרם הקמת המדינה. הקמתה של מחתרת ניל"י ע"י אבשלום ואהרון אהרונסון, ההקרבה וההסגרה. סיפור אהבתן של שתי האחיות לבית אהרונסון, שרה ורבקה לאבשלום. הוא אהב את שתיהן, ולא הגיע לידי החלטה במי יבחר. רבקה עזבה את הארץ בגלל הטורקים ולא זכתה לראותו בשנית. שרה הקריבה את עצמה על אהבת הארץ ואהבתה לגבר שלא העניק לה את אהבתו.

 

סוף מלחמת העצמאות והנפת דגל ישראל סימנו את הקמת המדינה וחלום של רבים להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, וביניהם של אבשלום ושרה.

אבשלום פיינברג, כתב כנער צעיר לאביו: "ואם אנחנו ניפול בטרם הגענו, ולא נזכה לראות עם שב – נוריש לבנינו את הרוח שבנו, למלא אחרינו את שורות הקרב".
ושרה אהרונסון הגיבורה, אמרה לפני מותה: "הארץ הזאת היא מולדתנו – ושלנו תהיה".

הם לא זכו לראות את תקומת ארץ ישראל, אבל הם האמינו, לאורך כול הספר אפשר לראות את ההקרבות שנעשו למען המדינה, ובכמה אהבו את האדמה. התגשמות החלום בתמונה מראה את הרגשת הגיבורים ברוח הספר ומקשרת בין דורות שונים, הדור של אבשלום, הדור שהקים את המדינה, והדור שלנו, לא משנה התקופה יכולים לחלוק את אותו רגש, מה שהופך את התמונה לא רק כקשורה לספר אלה גם לנו.


מה שמקשר את הספר למציאות חיינו, ההרגשה של הפטריוטיות למדינה נושבת בקרבנו גם כיום, לא משנה באיזה דור או תקופה, הספר מחזק את ההרגשה ומראה שאנחנו עומדים על כתפי נפילים כמו אבשלום ושרה, ושחשוב שגם כיום לא נשכח מאיפה באנו וכמה הקרבות נעשו למען המדינה הזאת, חלום בל זמן של אין-ספור דורות, ומראה שיגיע הזמן שלנו גם אנחנו נעשה את זה למען המדינה כמו הגדולים מאיתנו.


 

ההמלצה שלי על הספר

"אות מאבשלום" מעניק לקורא, תחושת הישאבות לעלילה ולהיסטוריה של ארץ ישראל. משהו מיוחד שאהבתי בספר הזה שאין בכול ספר אחר היה חיבור והדילוג בין שלוש העלילות השונות בספר אשר מפרידות ביניהן תקופות זמן שונות וניסוחים שונים בין עברית "ישנה" ל"חדשה", דבר שהיה מקסים בעניי ומעצים עוד יותר את עניין ההיקשרות לספר. אני ממליץ על הספר במיוחד לאלו שאוהבים היסטוריה ורוצים לדעת עוד על התפתחות ארץ ישראל ובעיקר של מחתרת ניל"י ועל החיים בתקופה, הספר משלב עדויות עבר כמו דברים שאבשלום כתב, ואפילו תמונות (ניתן לראות למטה). בסוף הספר יש אילן יוחסין, ואת המכתב של אבשלום לשרה, דבר שמוסיף לחוויה ומעצים אותה, בסה"כ מומלץ לאלו שרוצים להעביר שעות בקריאה חווייתית ומהנה.

"כל מי שנגע באבשלום, כל מי שאי פעם נחשף לסיפור שלו - הפסיד לילה אחד של שינה לפחות. אני לא יכול להסביר את זה, אבל מי שנוגע בו נדבק באיזה קסם אהבה אליו שאי אפשר לקלף" (עמ` 425)



הייתם רוצים לקרוא את הספר אות מאבשלום?

  • כן, אשמח לקרוא

  • פחות מדבר אלי


96 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page