top of page

1984 / ג'ורג' ארוול

עודכן: 27 בדצמ׳ 2022



 

הרומן "1984" מאת ג'ורג' אורוול הוא חזון דיסטופי על משטר טוטליטרי של "האח הגדול" בו נשללים מהאזרח כבודו, חרותו, פרטיותו, וכל אותן זכויות יסוד שמאפיינות משטר דמוקרטי.















ג'ורג' אורוול הוא שם עט של הסופר הבריטי, אריק ארתור בלייר. עד פרסום "חוות החיות" בשנת 1945 היה מוכר בעיקר בחוגים ספרותיים. השתתף במלחמת

האזרחים בספרד, שם התגבש כמתנגד נחרץ לקומוניזם ולסטלין. ספרו "חוות החיות" הוא אלגוריה ביקורתית על הקומוניזם ברוסיה. בשנת 1949 הוציא לאור את ספרו "1984"






 

האח הגדול צופה בך

 


הרומן מתרחש באוקיאנה בה שולטת מפלגת הסוצאג – הסוציאליזם האנגלי. בראשה עומדת דמותו של האח הגדול. אחריו החוג הפנימי שמהווה 2% מהאוכלוסיה של עשרות מיליונים., האנשים האינטליגנטים ביותר. החוג החיצוני מהווה 13%, אלה אנשי הצווארון הלבן, מורים, עורכי דין המייצגים את המשטר. שאר האוכלוסיה, כ 85% הם הפרולים, הפרולטריון, מעמד נמוך, בור ועני. הפרולים עלובי חיים.

חזון המפלגה מסתכם בשלוש ססמאות:


 

מלחמה היא שלום,

עבדות היא חרות,

בורות היא כוח.


 

המפלגה שולטת באזרחים באמצעות ארבעת המניסטריונים:


מינסטריון האמת - אחראי על השקרים, שיכתוב העובדות והפייק ניוז.

מינסטריון השפע - אחראי על כלכלת החסר, המצוקה והחיים הסגפניים.

מינסטריון השלום - אחראי על המצב התמידי של מלחמה.

מינסטריון האהבה - אחראי על "החינוך מחדש", העינויים, ההשפלה והביזוי של רוח האדם, שנעשה בידי משטרת המחשבות.


משטרת המחשבות רודפת את האזרחים, וחושבי מחשבות הכפירה לא יכולים להימלט ממנה. בכל בית מותקן טלצג שעוקב אחר האזרח בביתו. מקומות העבודה והרחובות מרושתים במיקרופונים, עינו של האח הגדול פקוחה תמיד והאזרח נתון למעקב בכל שעות היממה.

 

השפה מעצבת את התודעה

באמצעות השפה האדם חושב. ככל ששפתו דלה ומצומצמת כך מחשבותיו מוגבלות. המפלגה מייצרת שיחדש בו מילים כמו שלום, חופש , דמוקרטיה נכחדו. המילון צומצם באמצעות הלחמים ובאמצעות שימוש במילות שלילה כדי לתאר מילה והיפוכה. למשל אדם שמאיינים אותו, מעלימים אותו ומוחקים כל שריד לקיומו נקרא "אלאיש".


השפה היא אמצעי לשלוט במחשבות של האזרחים.

 

גיבור הרומן וינסטון סמית הוא איש חכם, אינטלקטואל, בעל ידע. הוא עובד במיניסטריון האמת ואחראי על שכתוב כל הידיעות על המפלגה. ככזה וינסטון סמית מודע לשקרים באמצעותם המפלגה משחקת לאנשים בראש ושולטת בהם.



 

מיומנו של וינסטון סמית


"הוא רוח רפאים בודדה ואיש לא ישמע לעולם את האמת שהוא מבטא. אבל כל עוד הוא מבטא אותה, בדרך עלומה כלשהי, ההמשכיות לא מופרת. לא בכך ששומעים אותך אלא בכך שאתה נשאר שפוי בדעתך אתה מקיים את מורשת האדם. הוא חזר לשולחן, טבל את העט בדיו וכתב:

"אל העתיד או העבר, אל זמן שהמחשבה בו חופשית, אל זמן שבני אדם שונים זה מזה ולא חיים בבדידות – אל זמן שבו האמת קיימת, ושבו את הנעשה אי אפשר לבטל.


מאת עידן האחידות, מעידן הבדידות, מעידן האח הגדול, מעידן הדוחשב – ברכות" (ע"מ 31)



 

כתיבת היומן היא ראשיתו של תהליך כפירה ומרד בשלטון המדכא שהמשכו בהתאהבות בג'וליה.

 

אהבת וינסטון וג'וליה היא מעשה פוליטי

באוקיאנה האהבה אסורה. כמו שג'וליה אומרת: "כשאתה עושה אהבה אתה מנצל אנרגיה, ואחר כך אתה מרגיש שמח ושום דבר לא מזיז לך, הם לא מוכנים שתרגיש ככה". ג'וליה ווינסטון מתאהבים. זו הדרך שלהם למרוד במשטר שמבקש לדכא את משמעות הקיום של האדם. אהבתם פורחת בדירה אותה שוכר וינסטון מעל חנותו של צ'רינגטון באזור הפרולים, בטוחים שהם נסתרים מעינו של האח הגדול.

 

במקביל מתקרב וינסטון לאובריאן מהחוג הפנימי, שווינסטון טועה לזהות בו ידיד בעל הרהורי כפירה כמו שלו. הביקור בביתו של אובריאן חושף את הפער הלא מוסרי בין חיי החוג הפנימי לחיי כלל האוכלוסיה.







(צילום Sotheby’s Realty)

 

עמנואל גולדשטיין הוא "הבוגד" שמסמל את כל הרע בעיני המשטר. בכל יום מקדישים לו שתי דקות שנאה. מיחסים לו ספר אסור, שעוסק בעקרונות היסוד של המשטר. התובנות העמוקות של ספרו הן שלא מדובר בדיקטטור. הדיקטטורים מתים. אורוול אומר שמנהיג בשר ודם, ימות בסוף. האח הגדול הוא לא אנושי, הוא המפלגה, והמפלגה זה הוא. אי אפשר להשמידו. מה שמפעיל את המפלגה זו תאוות כוח אינסופית.


 

"או'בריאן הוא שניהל את הכל"


בסופו של דבר וינסטון וג'וליה נתפסים ונשלחים למיניסטריון האהבה לעבור חינוך מחדש. וינסטון עובר עינויים נוראיים, עינויים פיזיים ועינויים פסיכולוגים.



 


חדר 101 - שיאה של האימה

בחדר זה חווה המעונה את הפחד הגדול ביותר שלו. זה החדר בו מושלם התהליך.

בשלב הזה וינסטון בוגד בג'וליה ומאמין בכל מה שהמפלגה רוצה שהוא יאמין. הוא עובר תהליך של דהומניזציה בסיומו הוא מתרוקן מכל ממד אנושי ונותר כקליפה ריקה.



 

האסון האנושי בעולם בו שולט האח הגדול


בסיום הרומן יושב וינסטון בקפה עץ הערמונים כשהוא מרוקן מאנושיותו:


"אבל זה היה בסדר, הכל היה בסדר, תם המאבק, הוא זכה בניצחון על עצמו, הוא אהב את האח הגדול".

 

הרומן רלוונטי ביותר גם 73 שנים לאחר כתיבתו


הרומן הוא תמרור אזהרה לכל שוחרי הדמוקרטיה. אמנם אורוול מתאר דיסטופיה שמקצינה את הדברים, אבל ניתן לראות גם היום בעולם הדמוקרטי סימנים לפגיעה קשה בזכויות יסוד של האדם.


וינסטון סמית אומר: "אני מבין איך: אני לא מבין למה" .


התשובה לשאלה איך דבר כזה יכול לקרות, נעוצה בקדמה ובטכנולוגיה. החברה התעשייתית המודרנית העמידה לרשות השליטים כלים באמצעותם ניתן לשלוט באופן מלא בחיי האדם ובחרותו. ברומן דבר זה מיוצג על ידי הטלצג והמיקרופונים השתולים בכל מקום. בעולם של המאה ה-21 זו הטכנולוגיה החכמה, הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת.


האמצעים שבעזרתם שולטים על ההמונים: נשק קטלני, מלחמה מתמדת, משטרת המחשבות, אי-שוויון חברתי, מדיניות של הפרד ומשול, "שתי דקות שנאה" מטעם השלטון כלפי קבוצות מוגדרות המכונות "בוגדים", דיכוי היצר המיני וניתובו ל"יצר" הלאומני.


התשובה לשאלה למה דבר כזה יכול לקרות , אותה מעלה וינסטון היא הרצון של קבוצות הכוח בחברה לשמר את כוחן, רצון המיעוט המנצל להמשיך לשלוט בהמון המנוצל ולהינות ממשאבי המדינה.


אורוול מתאר עולם אכזרי ומאיים שהתבסס בלב לבה של החברה המערבית, התרבותית, המודרנית. הוא מזמין את הקורא לחשוב על חייו הוא ולתהות על מצב האדם. הוא מעמת את הקורא עם שאלות קשות על האדם, ערכיו ואנושיותו.









264 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page