אשמת הכוכבים הוא רומן מאת ג'ון גרין. הרומן מתרכז באהבת נעורים בין שני חולי סרטן אשר אהבתם כה חזקה שהם לא נותנים למחלה הקשה להפריד ביניהם.
הרעיון המרכזי
רעיונו המרכזי של הרומן "אשמת הכוכבים" הוא כוחה של אהבה גדולה להעניק משמעות לחיים של האדם גם כשהוא מתמודד עם סכנת חיים.
בין הייזל לאוגוסט, אהבה שהייתה כל כך חזקה שאפילו המוות לא יכול היה לעצור אותה. הספר בא לתת הסתכלות מקרוב על אהבה שכזאת, אהבה ללא גבולות אך עם גבולות בו זמנית, אהבה בריאה אך רעילה בו זמנית, אהבה עם כל כך הרבה משמעות בחייהם של הנערים אך עם כל כך קצת זמן שאי אפשר לעצור ולספוג ממנה מספיק.
תקציר
אשמת הכוכבים הוא רומן שמסופר מנקודת מבטה של הייזל, נערה בת 16 חולת סרטן. הייזל מספרת שפוגשת את אוגוסט בקבוצת תמיכה של חולי סרטן, נער בגילה שגם הוא בעצמו חולה באותה מחלה ארורה.
הייזל ואוגוסט מתחילים להתקרב ולבלות יותר זמן. כבר מהפגישה הראשונה ביניהם הבינו כי יש ביניהם ניצוץ. הייזל משכנעת את אוגוסט לקרוא את הספר האהוב עליה "מכאוב מלאכותי" אשר קראה אלפי פעמים אך בחיים לא גילתה את סופו כי מחבר הספר החליט להפסיק לסיים אותו ככה. בשל רצונה של הייזל לדעת את סופו של הספר, היא רצתה לטוס למחבר הספר בכדי לשאול אותו על סופו. אך הוריה של הייזל לא יכלו לממן זאת אז החליטו כי לא תטוס ותגלה את האמת. אבל מה שהיא לא ידעה זה שאוגוסט בחר לנצל את ה"משאלה" שלו בכדי להטיס אותם למחבר הספר כדי לגלות את סוף הספר. מהרגע הזה הכול רק השתפר והדרדר.
משאלתו של אוגוסט
לילדי חולי סרטן יש "משאלה" אחת בחיים שלהם אשר הם יכולים להגשים בעזרת תרומות. בספר, הייזל בזבזה כבר את משאלתה, אך אוגוסט לא. אנו מבינים כי הייזל רצתה לפגוש את מחבר הספר האהוב עליה אך לא יכלה לעשות זאת כי בזבזה כבר את משאלתה. אז אוגוסט הציעה לה את שלו. אוגוסט עשה זאת מרצונו בלבד, ומאהבתו אל הייזל. אנו מבינים כי אהבתו של אוגוסט להייזל הייתה כה גדולה וחזקה שהיה מסוגל לעשות בשבילה הכול. הוא יכל לבזבז את המשאלה שלו על כל דבר אחר שיש אך הוא בחר לבזבז אותה על הייזל כי רצה זאת. הוא התאהב בספר בדיוק כמו שהתאהב בהייזל. הוא הגשים את משאלתו בכך שהגשים את חלום הילדות השלה.
הודעתו של אוגוסט על הסרטן להייזל
בימיהם האחרונים של הייזל ואוגוסט באמסטרדם, אוגוסט לא מצליח להחזיק בבטן יותר את סודו ומתוודה בפניי הייזל כי התפתח אצלו גידול סרטני ושככל הנראה לא יצליח לחיות לעוד זמן רב ושסופו ברור. באותם רגעים בהם אוגוסט מספר לה את זה, הייזל מתמוטטת. היא מרגישה ככ הרבה רגשות סוערים בתוכה, כי תמיד חשבה שהיא תהיה "רימון היד" המתפוצץ ולא הוא. חשבה כי היא תהיה זאתי שתפגע בו במידה ותמות, אך באותו רגע הבינה שזה בדיוק ההפך, ושאוגוסט הוא בעצם רימון היד, לא היא. אוגוסט יהיה זה שיהרוס אותה כשימות, כי סופו היה ידוע.
התאמצותה של הייזל בימיו האחרונים של אוגוסט
כאשר מצבו של אוגוסט מדרדר, הייזל מתחילה להיות שם בשבילו בכל רגע נתון ללא הפסקה. היא ראתה אותו במצבים הכי גרועים ונוראיים שלו אבל עדיין נשארה לצידו תמיד, אפילו אם זה כבר התחיל לפגוע בה פיזית ורגשית מבפנים. בשלב כלשהו לא יכלה יותר לקחת את זה וכמעט התמוטטה, אבל ידעה שהיא צריכה להיות שם בשביל אהוב ליבה עד יומו האחרון, כי ידעה שיום זה היה קרוב. הוריה של הייזל לא יכלו לשאת זאת וניסו לעצור אותה כמה וכמה פעמים, אך אהבתה של הייזל לאוגוסט הייתה כה רבה וחזקה כלפיו שפשוט לא יכלה לחשוב על המחשבה שכל יום יכול להיות יומו האחרון והיא לא תוכל לזכות לראות אותו. ולמרות שידעה כבר חודשים רבים לפני שמצב זה יקרה, היא עדיין בחרה להישאר אתו עד הרגע האחרון גם ברגעים הכי קשים. כי לא באמת הייתה מוכנה לשחרר מאהבתה העזה כלפיו.
תמונה המתקשרת לספר
התמונה שבחרתי שלדעתי מתארת טוב את הספר היא כריכה של ספר אחר בשם
"In sickness and in health".
בכריכת הספר אנו יכולים לראות שני אנשים מחזיקים ידיים, ואחד עם אינפוזיה. לפי הציור וגם לפי השם של הספר אנחנו מבינים שיש אדם חולה (רוב הסיכויים במחלה סופנית) ואדם בריא. כריכת ספר זה מתקשר לנו לספר כיוון שלמרות שאוגוסט והייזל היו חולים, הם שניהם אהבו אחד את השני כל כך הרבה למרות שהם ידעו שזה יסתיים בכאב, והם נשארו אחד עם השני עד סוף הדרך. למרות כל הכאב, הם אהבו אחד את השני מספיק בשביל להישאר ביחד עד הרגע האחרון.
קישור אקטואלי
הספר מספר על אהבת נעורים חזקה. לדעתי הספר מתקשר לנו למציאות בכך שמראה לנו עד כמה אהבה יכולה להיות חזקה כלפי האנשים הנכונים. אך הספר גם מראה לנו שככל שהאהבה יותר חזקה ככה גם הכאב חזק יותר. אפשר גם לראות בספר כי יש אנשים שיש להם משמעות שונה לאהבה. משמעות חזקה יותר, כי הם יודעים שלא יוכלו לאהוב כל החיים שלהם, אז צריכים לנצל כל רגע קטן בשביל לאהוב, להתאהב ולהיות נאהבים.
המלצתי על הספר
אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר "אשמת הכוכבים" כיוון שהוא ספר שמציף הרבה מאוד רגשות מכל מני סוגים. הוא מותח, מרתק, רומנטי, שמח, עצוב ועוד. כשקוראים את הספר אפשר להרגיש את כל הרגשות העזים האלו רק מכמה מילים בודדות על דף נייר לבן. הספר עוזר לנו להבין עוד על החיים של חולי הסרטן ועל חיי האהבה שלהם ושלא תמיד הכול אפור בשבילם ושהם כן יכולים לאהוב ולהתאהב גם אם חייהם קצרים יותר מאנשים בריאים.
ציטוט מהספר
"בעולם הזה אפשר לבחור, אני מאמינה,
איך לספר סיפורים עצובים, ואנחנו בחרנו
באפשרות המצחיקה"
לדעתי ציטוט זה הוא ציטוט לחיים כיוון שהרבה מאוד אנשים רואים את החיים כרעים ומדכאים. אבל בציטוט, הייזל מסבירה לנו כי אנחנו אלו שעושים את הבחירה. אנחנו אלו שמחליטים לעצמנו על החיים ואיך נראה אותם. אם נרצה לראות את העולם אפור הוא יהיה אפור ומדוכדך, אך אם נרצה לראות את העולם ורוד הוא יהיה ורוד ושמח. מהציטוט אנחנו מבינים כי כל החיים שלנו מוטלות לנו בידיים של עצמינו ולא של אף אחד אחר אז צריך להתחיל לחיות את החיים השמחים במקום לראות רק את הצדדים הרעים בחיים שלנו.
בחירתי בבלוג משקפת את ההזדהות שלי עם המסר אותו את מעבירה הנוגע לשפע התיאורים שהציפו רגשית ועד כמה החיים מפתיעים אותנו גם בגיל צעיר.
מדהים בעיני הקשר המיוחד שנוצר בין אוגוסט והייזל לכל אורכו של הרומן הטראגי, תוך בניה של "קומות על קומות" בקשר המפתח ביניהם, הפתיחות וחשיפת הסודות הכמוסים שמהווים נקודת תורפה בבטן הרכה של כל אחד מהם. הן הקורא והן הצופה מגלה אט אט, שלשניהם אין מה להפסיד הן במלחמה במחלה הארורה והן במלחמה על הקשר ביניהם ויש כאן אמביוולנטיות המשקפת את הרצון העז שלהם ללכת עד הסוף. לנו בני הנוער מאוד מדבר נושא ההקרבה, החיבה, החום והקנאה שמערכת יחסים כזאת מייצרת והסקרנות רק הולכת וגוברת.
עדן,
בחרתי בבלוג שלך מפני ששמעתי על הספר אשמת הכוכבים לפני ,אומנם לא יצא לי לקרוא אותו אך שמעתי מלא המלצות עליו ותגובות חיוביות מאנשים שקראו את הספר והתעניינתי בדרך שאת תציגי את הספר.אהבתי מאוד את הדרך בה בחרת להציג את התוכן של הספר, המילים המודגשות שמושכות את העין ,כותרות מסודרות ,היה נורא נחמד לקרוא את הבלוג שהקפדת על הסדר והאסתטיקה. מהבלוג שלך יצא לי ללמוד על כמה שאהבת נעורים תמימה יכולה להיות כל כך חזקה למרות שהייזל ואוגוסט היו במצב קשה, זה לא מנע מהם להתאהב אחד בשניה מה שנורא מרגש בעיניי ומראה לנו נקודת מבט אחרת על החיים ואיך אנשים יכולים לשכתב את הסיפור של עצמם למרות המגבלות והקושי.
עדן!
בחרתי בבלוג שלך מפני שזהו בלוג על ספר רומנטי, ז’אנר שאני אוהבת ומעניין אותי.
בנוסף, אני קראתי את הספר הזה וההסתקרנתי לראות את נקודת מבטך על הספר.
הצגת את הסיפור בצורה מרתקת והעיצוב של הבלוג משך לי את העין וגרם לי לרצות להמשיך לקרוא.
הבלוג שלך לימד אותי על אהבה, על כך שאוגוסט והייזל ידעו שהם ברגעיהם האחרונים, אך אף פעם לא ויתרו על אהבתם שלבסוף הגיעה לסופה, דבר שסיקרן אותי מאוד והציג לי שאהבה היא חסרת גבולות.
עדן, אהבתי מאוד את העיצוב של הבלוג שלך, מאוד אסתטי ומושך בעין.
היה מקסים ומרגש לקרוא על אהבת הנעורים של אוגוסט והייזל ואיך הם מתמודדים עם מחלת הסרטן הארורה. סקרן אותי איך הייזל ואוגוסט התמודדו עם מחלת הסרטן, האם הם ימותו?.
לדעתי הציטוט שהוספת היה חשוב ומוסיף, את ההתמודדות של הייזל עם המחלה ומראה שאם הייזל התמודדה עם המחלה הנוראית בצורה חיובית, גם אנחנו יכולים לשנות את צורת החשיבה שלנו בחיים ולא לחשוב שכל דבר הוא "סוף העולם".
לעדן, אהבה מעל הכול, כך נשמע ממה שכתבת וממה שבספר, הספר מראה שאהבה היא מעל החיים ומזכיר לי את השיר פגישה חצי פגישה המבט מסוים. אהבתי את דרכי העיצוב שלך, והדגשות המילים, הבלוג כתוב בצורה טובה ויפה!
אהבתי את הציטוט שבחרת לכלול בבלוג "בעולם הזה אפשר לבחור, אני מאמינה,
איך לספר סיפורים עצובים, ואנחנו בחרנו
באפשרות המצחיקה"
מרגיש לי שהוא מסכם את הספר, ואת הרגשות שאולי חווית בבלוג, תודה רבה על הבלוג!
מאושר.